שלוש טיפים לניהול משא ומתן

למה רובנו אוהבים פאזלים?

ישבתי עם נכדתי בת השנתיים וחצי
והרכבנו פאזל שוב ושוב לבקשתה,
היא שאלה אותי,
סבתא את אוהבת פאזלים?
ועניתי לה שכן מאוד,
גם אני היא צחקה בקול,
למרות שהצליחה לחבר
רק שני חלקים יחדיו.

עלתה בי השאלה
למה לאהוב פאזלים?

לא יודעת אם נערך
על כך מחקר אקדמי
אך אני אוהבת
את האתגר שבהרכבה
ולראות את התוצאה הסופית
מסתדרת לה אחד לאחד.

מייד חשבתי ,
זוהי בדיוק מלאכת המשא ומתן,
לחבר נכון בין כל חלקי המצרף
עד קבלת תוצאות מדויקות
שמשאירות תמונה הרמונית
ומחוברת באופן ״שמסתדר״ לכולם.

הרי אם נחבר בכוח חלקים
לא תואמים, כפי שנכדתי
ניסתה שוב ושוב,
זה פשוט לא ילך
והתוצאה שתתקבל תהיה
תמונה לא מושלמת, לא מחוברת
ובעיקר לא נעימה לעין.

כך בדיוק אני רואה
את תהליך המשא ומתן,
חייבת להיות הרמוניה
שבאה ממקום משתף,
יחסי אנוש ארוכי טווח,
יכולים להתקיים רק
אם החיבור של חלקי הפאזל
נעשה באופן הנכון וההרמוני,
בלי כיפופים של החלקים,
בלי ״לקרוע״ את החלקים האחרים.
בלי לחשוש לצאת ״פרייאר״
כי בסוף כל התמונה מסתדרת לה יפה
וכולם מרווחים יותר.

מלאכת המשא ומתן היא בעיניי אומנות.

איך יוצרים הרמוניה במשא ומתן?
קבלו שלוש נקודות על קצה המזלג :

* מגיעים עם תודעה נכונה של שיתוף ולא
משחק סכום 0.

* שואפים ליחסים ארוכי טווח עם הצד השני ולכן לא מותירים אותו ״מדמם״.

* הופכים את הלקוח/הצד השני לחברים
בשיטת win win.

מה דעתכם?